מבחינת צורה, מגני השוקיים מסווגים באופן נרחב לסוגים "קטנים" ו"גדולים". שומרים קטנים הם קומפקטיים וקלי משקל, המציעים נוחות רבה יותר; הם מועדפים על ידי שחקני התקפה מיומנים רבים, אם כי הם מספקים פחות הגנה יחסית. ישנם גם מגני שוקיים "מיני" - אפילו קטנים יותר וקלים יותר המעוצבים כדי לכסות רק את אזור עצם השוק כדי לשפר את הזריזות ולמזער את אי הנוחות. בעוד שתקנות פיפ"א מחייבות את מגני השוק להיות מכוסים בגרביים, הן אינן מציינות מידות מדויקות, מה שהופך את מגני המיני לתאימות. מגנים גדולים מגושמים וכבדים יותר, אך מציעים כיסוי נרחב, לעתים קרובות מתרחב כדי להגן על הקרסוליים; הם מספקים הגנה מצוינת ובלימת זעזועים אך פחות נוחים בשל גודלם ומשקלם, מה שהופך אותם לבחירה המועדפת על שחקני הגנה או חזקים.
לגבי אופן הלבישה שלהם, מגני השוקיים מתחלקים לשתי קטגוריות: מגני החלקה ומגנים מחוברים. מגני החלקה פשוט תחובים בתוך הגרביים; למרות שזה הופך אותם לנוחים מאוד, היעדר מנגנון הידוק אומר שהם יכולים להסתובב, מה שמוביל להמצאה של אבטחת שרוולים כדי להחזיק אותם במקומם. מגנים חגורים, כפי שהשם מרמז, כוללים רצועות מובנות כדי להדק אותם בחוזקה לרגל התחתונה, אם כי רצועות אלו עלולות לעיתים לגרום לאי נוחות או התכווצות.
